(א) האם צריך לערב פת לאפות ותבשיל לבשל או דסגי בתבשיל. הטור והב״י בסעיף ב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמאור בביצה כב, ובביצה כד, כתב דבעי גם פת, והביא כן מהלכות גדולות של רבי שמעון קיירא, והראב״ד בהשגות על המאור שם בביצה כב, כתב דהמנהג להצריך גם פת, והרמב״ן במלחמות שם, כתב דאין ראיה גמורה מדברי רבי שמעון קיירא, וכתב הרמב״ן דסגי בתבשיל, וסמ״ק מצוריך במצוה קצב אות שע, הביא להלכה את דברי ר״ת שהצריך פת ותבשיל, והמנהיג בהל׳ יו״ט סי׳ צו, ובתשלום המנהיג, הביא דרש״י בתשובותיו ס״ל דצריך לערב גם בפת, וכתב המנהיג דכן מנהג כל ישראל, ומאידך המנהיג ס״ל דאין צריך, וכן הביא מרב אחא משבחא וכתב דכן נראה מדברי הרי״ף, ע״כ, וכ״כ רבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ ב, דסגי בתבשיל, וכן מבואר מדברי ראב״ן בביצה פרק ב׳ ד״ה ושיעור, ושבולי הלקט בשבולת רמו, הביא דהעיטור והרי״ף ס״ל דסגי בתבשיל, וכן הסכים שבולי הלקט והביא דהכי איתא בתוספתא, אמנם כתב דהמנהג לעשות גם פת, ושבולי הלקט שם, הביא תשובה מרבינו יצחק ב״ר יהודה שכתוב בה דסגי בתבשיל ומורי היה נוהג אף בפת, ע״כ, ולפי מה שכתב שבולי הלקט בהמשך מתבאר דהיא תשובה מרש״י דס״ל לרש״י דסגי בתבשיל והביא רש״י דמורו רבינו יצחק ב״ר יהודה נהג בפת ותבשיל, ע״כ, וכן רבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ ב, כתב דרבינו יצחק ב״ר יהודה ס״ל דצריך פת ותבשיל, והריטב״א
בביצה טו: ד״ה ואסיקנא דתבשיל, כתב דסגי בתבשיל וכתב דכן דעת רש״י, ע״כ, ומזה מבואר דמה שכתב המנהיג דרש״י ס״ל דצריך גם פת אינו מדוייק דרבו של רש״י הכי ס״ל ולא רש״י גופיה.
נמצא בידינו דהמנהג ברוב המקומות ור״ת והמאור וסמ״ק ורבינו יצחק ב״ר יהודה וה״ר שמשון הזקן והמרדכי ס״ל דבעינן גם פת, ומאידך ר״י ורב אחא משבחא והרמב״ן והרשב״א והרי״ף והרמב״ם ורש״י והריטב״א והעיטור ורבינו ישעיה ושבולי הלקט והמנהיג והר״ן והמ״מ ומקצת הגאונים ס״ל דסגי בתבשיל. שבולי הלקט בסוף שבולת רמו, כתב דהעושה עירוב גם בפת אין צריך שיהיה שלם ומהני בפרוסה אמנם טוב לעשות שלם כדי לברך עליו המוציא ולעשות בו ב׳ מצוות, ע״כ.
עדשים שבשולי הקדירה ושמנונית שעל הסכין דמהני לעירוב תבשילין האם צריך לייחדם לכך מערב יו״ט. הב״י בסעיף ו, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רמו, הביא להלכה מרש״י ומרבוותא דצריך מערב יו״ט.
האם מותר לכתחילה לסמוך על עירוב של גדול העיר. הב״י בסעיף ז, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי המאור בביצה כה, מבואר דמותר, וכן מבואר מדברי ראב״ן בביצה בריש פרק ב׳, וכתב ראב״ן דהני מילי למי שסומך לכתחילה על גדול העיר אבל אם אינו סומך אלא הוא מערב לעצמו ושכח יכול לסמוך על גדול העיר בפעם הראשונה אבל מכאן ואילך אם שכח שוב אינו יכול לסמוך, ע״כ, ולפי זה אם רוצה מכאן ואילך לסמוך לכתחילה על גדול העיר ולא לערב לעצמו כלל ודאי יכול, ושבולי הלקט בשבולת רמו, כתב ביישוב הסוגיא ב׳ דרכים, ודין זה תלוי בב׳ הדרכים שכתב, ומ״מ מבואר מדבריו דהיינו דוקא אם סומך על עירוב גדול העיר אבל אם רוצה לסמוך על עירוב שעושה לו חבירו ודאי מותר, ע״כ, ונראה דהחילוק בין חבירו לגדול העיר דבחבירו היינו שמבקש ממנו להדיא שיערב עליו מה שאין כן בגדול העיר דהוא בסתמא, ולפי זה אם מבקש מגדול העיר דיערב עליו הדר הוי ליה כחבירו ומהני, ונראה דבזה כו״ע מודו דמותר.
מי שפשע ולא הניח עירובי תבשילין ועירב גדול העיר וכיון גם על הפושעים האם מהני להם. הב״י בסעיף ז, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי המנהיג בתשלום המנהיג, מבואר דס״ל דמהני, וכן מבואר מדברי המאור בביצה כה, וכן נראה מדברי ראב״ן בביצה ריש פרק ב׳, שכתב ששמואל אמר לפושע שלא הניח עירוב, אינך יכול לסמוך עלי כי אני לא הנחתי אלא על הרוצים לסמוך עלי, ע״כ.
מי שלא עירב ויוצא בעירוב שעירבו עליו אין צריך להודיעו מערב יו״ט אלא סגי שמודעים לו ביו״ט. כ״כ הטוש״ע בסעיף ט, ויש להעיר דכ״כ הרי״ף בביצה כד, והרא״ש בביצה ב,ו, ושבולי הלקט בשבולת רמו, וכן הביא מרבינו ישעיה, וכ״כ המנהיג בתשלום המנהיג.
האם אפשר להקנות העירוב על ידי אשתו. הטור והב״י בסעיף י, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רמו, כתב דמהני, וכן הביא מרבינו ישעיה.
המערב עירוב תבשילין לבני ביתו האם צריך לזכות להם. מדברי הטוש״ע בסעיף י, מבואר דאין צריך לזכות אלא כשמערב לאחרים, ויש להעיר דבה״ג בהל׳ יו״ט בעמוד רטו, כתב דאף כשמערב לבני ביתו צריך לזכות ומזכה על ידי אחד מבני ביתו לכולם.
מה נוסח ברכת העירוב. הטוש״ע בסעיף יב, כתבו על מצות עירוב, ויש להעיר דכן כתבו בתשובות הגאונים שערי תשובה סי׳ מג, והרמב״ם בהל׳ יו״ט ו,ח, והמנהיג בתשלום המנהיג, וראב״ן בביצה פרק ב׳ ד״ה ושיעור, וסמ״ג בלא תעשה עה, וסמ״ק מצוריך במצוה קצב אות שעב, ושבולי הלקט בסוף שבולת רמו, ומאידך שבולי הלקט שם הביא דהעיטור כתב דמברכים להניח עירובי תבשילין.
האם צריך לומר בנוסח העירוב לאדלוקי שרגא. הב״י בסעיף יב בד״ה ואומר בדין, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי׳ מג, ובשבולי הלקט בסוף שבולת רמו, וראב״ן בביצה פרק ב׳ ד״ה ושיעור, מבואר דאין צריך לומר, וכ״כ סמ״ק מצוריך במצוה קצב אות שעב, ומאידך המנהיג בתשלום המנהיג, כתב דצריך, וכן נוטה סמ״ג בלא תעשה עה.
מי שלא עירב האם יכול להדליק את הנר. השו״ע בסעיף יט, כתב דשרי ויש אוסרין, והב״י כתב דדין זה תלוי בנוסח העירוב, ולפי זה לדברי אלו שהבאתי לעיל בסמוך דס״ל דאין צריך לומר לאדלוקי, הוא הדין דס״ל דמותר להדליק הנר, ומאידך מדברי המנהיג הנ״ל וכן מדבריו בהל׳ יו״ט סי׳ צו, מבואר דאסור.
מי שלא הניח עירוב האם יכול לבשל למי שהניח עירוב. הטור והב״י בסעיף כ ד״ה ומ״ש על דברי, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רמו, כתב דדברי העיטור שהתיר אין נראים ואסור.
עבר ובישל במזיד האם מותר לאוכלו. הטוש״ע והב״י בסעיף כב-כד, הביאו דמותר, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בלא תעשה עה, ומאידך ראב״ן בביצה פרק ב׳ ד״ה ומי שלא, כתב דאסור.
מי שלא הניח עירוב ואין לו מי שיבשל לו האם מותר לו לבשל כדי חייו. הב״י והשו״ע בסעיף כ ד״ה ומ״ש ואם אין, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רמו, הביא להלכה מהעיטור דמותר.
האם מותר לערב ביו״ט ראשון על תנאי כשאין לו תבשיל שנתבשל אתמול. הטור והב״י והשו״ע בסעיף כב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רמו, הביא בזה מחלוקת, והביא מתשובת גאון דאין צריך.
האם מותר לערב ביו״ט שני בלא תנאי. הב״י בסעיף א שבסוף הסימן, הביא שיש מי שמתיר, וכתב דאין כן דעת הפוסקים, ע״כ, ועי׳ במה שאכתוב בסוף סי׳ תקכח, דהראשונים התיר רק ע״י תנאי.
שני ימים טובים של גלויות שחלו בחמישי ושישי ועירב מערב יו״ט האם מותר לו לבשל לשבת כבר מחמישי. שבולי הלקט בשבולת רמו, הביא מהעיטור דאסור דהתירו רק ביום הסמוך לשבת, וכן הסכים שבולי הלקט.